עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

שמי אור ייני. אני אמא לשלושה ילדים מקסימים : שליו בן 16, לירן בן 13 וקשת בת 10.

אני יועצת להורים (בשפה ברורה יותר- אני מדריכת הורים ויועצת שינה), וכותבת טור קבוע במאקו, העוסק בהורות, חינוך, ובעיקר ביקורות על מערכת החינוך.

הילדים שלי, כמו הילדים של כולם, מציבים בפני אתגרים. תודות להם אני לומדת מדי יום ביומו עוד על העבודה החשובה בחיינו- ההורות!

אני בעלת תואר בחינוך לגיל הרך (B.ed), תעודת הוראה, והמון שנות נסיון כגננת.
בעבודתי למדתי להכיר את עולמם הפנימי של הילדים, ואת יחסיהם העדינים, ובו בזמן מורכבים עם הוריהם.

במהלך 15 שנות היותי גננת עבדתי במשרד החינוך 5 שנים, אז החלטתי להגשים חלום ופתחתי את "גן ילדי האור", גן פרטי בת"א, בו גידלתי בהמון חום ואהבה דור חדש של גוזלים במשך 9 שנים. בגן שלי יכולתי להביא לידי ביטוי את האני מאמין שלי: לכבד את הילד , לדבר אליו בגובה העיניים, להפוך אותו שותף, תוך הענקת תחושת בית, ביטחון ויציבות.

כיום, אחרי שנים שאני עוסקת רק ביעוץ והדרכה, ליווי ותמיכה בהורים,
אני מרגישה שלמה, תודות ליכולת שלי להביא את הידע שלי על גווניו הרבים תחת מגוון הכובעים, ובכך לראות בהתנהגות הילד לא רק התנהגות, אלא גם תגובה לקשייו האישיים בתוך עצמו, ובתוך המערכת המשפחתית, מה שמסייע לי להתאים את היעוץ וההדרכה להורים, ולהגיע לשיפור ותוצאות.

הייתי רוצה ליצור עולם טוב יותר עבור הילדים, ואתם ודאי כבר יודעים, שכאשר הילד מאושר- גם ההורה מאושר ולהיפך.

לכל ילד יש צרכים פיזיולוגיים, קוגניטיביים, ורגשיים שונים, מכיוון וכל ילד הוא יחיד ומיוחד. עולם ומלואו.

כאשר אני מלווה הורים, אני לומדת להכיר את הילד ואת צרכיו היחודיים, ומסייעת להוריו להבין מה הילד הספציפי שלהם צריך מהם.
כאשר הורה מעניק לילדו את את המענה ואת תשומת הלב התואמות את צרכיו- הילד יהיה מסופק רגשית, וירגיש אהוב, רצוי, מועצם, וגידל להיות ילד בעל ביטחון בהוריו.

בעיני, עבודתנו כהורים קשה ומאתגרת, אך אני מאמינה בהורים, שיש בהם את היכולת ליצור עולם טוב עבור ילדם למרות הקשיים הכרוכים בגידולו. כל מה שהם צריכים הם אמונה, רצון והתמדה, ולעיתים הדרכה וכלים יכולים לעזור להם להיות בטוחים בעצמם.

אתם מוזמנים להעלות שאלות ונושאים חינוכיים והתנהגותיים בקוצת הפייסבוק שלי, ואשמח לענות ולעזור www.facebook.com/groups/or.children.

להציץ בדף העסקי שלי ולראות מה התחדש:
www.facebook.com/or.yeyni/

ותוכלו גם להכנס אל האתר שלי www.oryeyni.com ולקרוא מאמרים שלי שפורסמו בידיעות אחרונות, YNET, ו- MAKO.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
הלוגו שלי

הפייסבוק והאתר שלי
הדף שלי בפייסבוק:
www.facebook.com/or.yeyni


האתר שלי:
www.oryeyni.com/


בואו להתייעץ איתי בקבוצת ההורים שלי בפייסבוק:
www.facebook.com/groups/or.children/

אבא תקף את הבן שלי!

25/06/2015 15:58
אור ייני
אלימות, הגיל הרך, הדרכת הורים, אור ייני
זהו סיפור אמיתי שהתרחש לפני כחודש בנמל תל אביב, כאשר הורה לילד תקף את בני.
בני בן ה- 14 ניגש אל שני אחיו הקטנים, ששיחקו בסוג של פינת משחקים פתוחה של ארומה. המקום אינו מוגדר כמשחקיה, אלא זוהי פינה ובה מספר מדפים עם משחקים מרופטים וכדורי ספוג. הוא ניגש מכיוון שביקשתי ממנו לבדוק לשלומם. הוא לקח כדור ספוג שהיה במקום, וזרק אותו לכיוון אחיו (בצחוק כמובן), ושניהם צחקו, אלא שאחיו זריז, ובהטעיה מושלמת הצליח להתחמק. ילד אחר, כבן 8, בדיוק הגיח מאחוריו וכדור הספוג פגע בו. אני מדגישה- זה היה כדור ספוג ולא משהו מכאיב.

אחרי כ- 3 דקות חזר בני והתיישב לידינו, ואחריו הגיע אדם מבוגר, אשר אמר לנו במילים אלה: "אתם ההורים של הילד החמוד הזה"? 
"כן" אמרנו בחיוך.
"אז כדאי שתקשרו אותו ברצועה, כי הוא לא יודע לשלוט בעצמו והרביץ לבן שלי בן ה- 8".

כמובן שמכאן הדברים יכלו להתגלגל לכל מיני כיוונים, כי איזה הורה יסכים שידברו אל בנו בצורה מעליבה כל כך? אך אנחנו (אולי כי אני מדריכת הורים ומכירה מקרוב את הקושי ואת הצורך של הורים לגונן) בחרנו שלא להכנס לדין ודברים, כי הבנו שהאיש היה במצוקה אם בחר לדבר כך.
מצד אחד דרשנו מבננו לדעת אם אכן פגע בילד, ומה בדיוק עשה, ומנגד, התנצלנו על שילדו נפגע, ומכיוון שהמשיך לעמוד ונעץ בבני מבט זועם- ביקשנו אותו לעזוב.

אלא שלאחר שהלך הסתבר לנו שלא רק אלינו דיבר כך, אלא שבני חזר במהרה מכיוון שאותו אבא ראה את הסיטואציה כשהוא יושב בחוץ, נכנס, צעק על בני וקילל אותו.
כאשר ביררתי עם בני מה בדיוק התרחש שם, ומדוע אותו אבא כל כך כועס- בני התעקש שוב ושוב שלא ממש קרה שום דבר, שלא נגרם נזק לילד, ושכלל לא השתולל, אלא זרק כדור ספוג רך ברגע של צחוק עם אחיו, ובדיוק הילד הגיח מאחור, אלא שאותו אב פרש מרחוק את הסיטואציה לא נכון, אבל אני הרגשתי בכל זאת צורך לשאול את הילד לשלומו.

כאשר נכנסתי למשחקיה כדי לברר מה קרה, להתנצל בפני הילד הקטן, ולשמוע גם משני ילדיי האחרים אשר נשארו שם, ניגש אלי אותו ילד בן  8, והתנצל. כן, הוא התנצל בשמו ובשם אביו. 
היה לו מבט מבוייש, והוא השפיל את עיניו כאשר אמר לי: "אני יודע שהבן שלך לא עשה את זה בכוונה. אני לא יודע למה אבא שלי קילל אותו. לא קרה לי כלום. באמת, זה אפילו לא כאב. זה היה כדור ספוג. אני מצטער. אבא שלי מתנהג ככה כשהוא עצבני".
באותו רגע לא ידעתי את מי אני רוצה לחבק יותר- את הבן שלי שהרגע נתקל באדם שהיה יכול לפגוע בו אף יותר (ולא חסרים מקרים של פגיעות אלימות פיזית ברגע של זעם), או את הבן שלו שצריך לסבול מאבא שלא שולט בעצמו, ומבייש אותו.

15 שנים עבדתי עם ילדים, ואני מכירה את התחושה שהורה מרגיש אבוד, כי הוא לא מצליח לגונן על הילד שלו. זו תחושה נוראית, וקשה מאוד להתמודד איתה. אם מישהו אכן תוקף ילד- הוא צריך לתת את הדין, ואני הראשונה שאעניש את ילדי אם יפגע בילד אחר. הגבולות שלי כל כך ברורים וחד משמעיים, שאף אחד מילדיי לא היה מעולם אלים. הם שלושתם ילדים רגישים מאוד לאחרים, ואם פגעו בשוגג- הם מיד יתנצלו ויטפלו בילד הנפגע.
אך בכל שנותיי אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה נתקלתי בילד בן 8 שהרגיש צורך להתנצל בשם אביו. 
לא יכולתי שלא לחשוב לעצמי- איזה ילד רגיש. אילו תובנות מדהימות היו לו. הצטערתי על כך שבגילו המופלג הוא כבר צריך להבין כל כך את חוסר השליטה של אביו ולהרגיש צורך להתנצל. 

אז מה הפואנטה בעצם?
כולנו הורים, וכולנו מרגישים צורך לגונן על ילדנו. כן, גם אני. 
לפעמים צריך לעצור ולברר רגע את העובדות לפני שמאשימים, וודאי שלפני ש"נכנסים"במישהו.
חשוב לשמש דוגמא לילדינו. (הרי לפני רגע כעסת שנהגו אולי באלימות בילדך הצעיר יותר, אז למה אתה נוהג באלימות כלפי ילד שהוא רבע מגילך וגובהך?)
זיכרו שהילדים שלכם רואים הכל, ולא תמיד מרוצים ממה שהם רואים בנו. לפעמים אנחנו אפילו עלולים לבייש אותם. אבל הכי גרוע אולי זו העובדה שהם סופגים, וגם הילד הכי נחמד ועדין עלול להפוך לעצבני, ולא לדעת לשלוט בעצמו אם זו הדוגמא שהוא מקבל.
בידקו את עצמכם תמיד- האם נהגתם בסדר? האם פרשתם נכון את המצב? האם תגובתכם הגיעה ממקום שקול?
 הסיקו מסקנות, ואם אתם חושבים שטעיתם- הזכירו זאת לעצמכם בפעם הבאה שתיתקלו בסיטואציה דומה. אף פעם לא מאוחר ללמוד מטעויות.
ועוד משהו- אני נוהגת להתנצל אם טעיתי ופגעתי במישהו. ואתם?!

אור ייני,
יועצת משפחתית, מדריכת הורים ושינה.
052-5350096




כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: