עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

שמי אור ייני. אני אמא לשלושה ילדים מקסימים : שליו בן 16, לירן בן 13 וקשת בת 10.

אני יועצת להורים (בשפה ברורה יותר- אני מדריכת הורים ויועצת שינה), וכותבת טור קבוע במאקו, העוסק בהורות, חינוך, ובעיקר ביקורות על מערכת החינוך.

הילדים שלי, כמו הילדים של כולם, מציבים בפני אתגרים. תודות להם אני לומדת מדי יום ביומו עוד על העבודה החשובה בחיינו- ההורות!

אני בעלת תואר בחינוך לגיל הרך (B.ed), תעודת הוראה, והמון שנות נסיון כגננת.
בעבודתי למדתי להכיר את עולמם הפנימי של הילדים, ואת יחסיהם העדינים, ובו בזמן מורכבים עם הוריהם.

במהלך 15 שנות היותי גננת עבדתי במשרד החינוך 5 שנים, אז החלטתי להגשים חלום ופתחתי את "גן ילדי האור", גן פרטי בת"א, בו גידלתי בהמון חום ואהבה דור חדש של גוזלים במשך 9 שנים. בגן שלי יכולתי להביא לידי ביטוי את האני מאמין שלי: לכבד את הילד , לדבר אליו בגובה העיניים, להפוך אותו שותף, תוך הענקת תחושת בית, ביטחון ויציבות.

כיום, אחרי שנים שאני עוסקת רק ביעוץ והדרכה, ליווי ותמיכה בהורים,
אני מרגישה שלמה, תודות ליכולת שלי להביא את הידע שלי על גווניו הרבים תחת מגוון הכובעים, ובכך לראות בהתנהגות הילד לא רק התנהגות, אלא גם תגובה לקשייו האישיים בתוך עצמו, ובתוך המערכת המשפחתית, מה שמסייע לי להתאים את היעוץ וההדרכה להורים, ולהגיע לשיפור ותוצאות.

הייתי רוצה ליצור עולם טוב יותר עבור הילדים, ואתם ודאי כבר יודעים, שכאשר הילד מאושר- גם ההורה מאושר ולהיפך.

לכל ילד יש צרכים פיזיולוגיים, קוגניטיביים, ורגשיים שונים, מכיוון וכל ילד הוא יחיד ומיוחד. עולם ומלואו.

כאשר אני מלווה הורים, אני לומדת להכיר את הילד ואת צרכיו היחודיים, ומסייעת להוריו להבין מה הילד הספציפי שלהם צריך מהם.
כאשר הורה מעניק לילדו את את המענה ואת תשומת הלב התואמות את צרכיו- הילד יהיה מסופק רגשית, וירגיש אהוב, רצוי, מועצם, וגידל להיות ילד בעל ביטחון בהוריו.

בעיני, עבודתנו כהורים קשה ומאתגרת, אך אני מאמינה בהורים, שיש בהם את היכולת ליצור עולם טוב עבור ילדם למרות הקשיים הכרוכים בגידולו. כל מה שהם צריכים הם אמונה, רצון והתמדה, ולעיתים הדרכה וכלים יכולים לעזור להם להיות בטוחים בעצמם.

אתם מוזמנים להעלות שאלות ונושאים חינוכיים והתנהגותיים בקוצת הפייסבוק שלי, ואשמח לענות ולעזור www.facebook.com/groups/or.children.

להציץ בדף העסקי שלי ולראות מה התחדש:
www.facebook.com/or.yeyni/

ותוכלו גם להכנס אל האתר שלי www.oryeyni.com ולקרוא מאמרים שלי שפורסמו בידיעות אחרונות, YNET, ו- MAKO.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
הלוגו שלי

הפייסבוק והאתר שלי
הדף שלי בפייסבוק:
www.facebook.com/or.yeyni


האתר שלי:
www.oryeyni.com/


בואו להתייעץ איתי בקבוצת ההורים שלי בפייסבוק:
www.facebook.com/groups/or.children/

הגננת מספרת את כל האמת

08/01/2016 19:26
אור ייני
התעללות, ילדים, פעוטות, מדריכת הורים

דווקא כגננת בעברי, חשוב לי שתדעו מי אשם בהתעללויות בילדים.

אני לא יכולה יותר לשמוע יותר על כל המטפלות, הסייעות והגננות המתעללות. למה? כי אני יודעת עד כמה מסריחה המערכת מבפנים. כי אני יודעת שאפשר שיהיה אחרת! הרי כיועצת מדריכת צוותי גנים, וכמדריכת הורים - אני עצמי עוזרת לחולל שינוי. ברור שזה אפשרי, וחשוב לי לצעוק את זה! 


מה שמדהים אותי, זו העובדה, שכל פעם זה מפתיע אותי מחדש, תופס אותי לא מוכנה (ואני כבר אמורה להיות מחושלת), ואני שואלת את עצמי איך לעזאזל אני עדיין מופתעת, למרות כל מה שעברתי כגננת? הרי במו עיני ראיתי, כבר מהשנה הראשונה שלי בעבודה, מתעללות למיניהן. לא רק שעבדתי עם לא מעט מהן, אלא שגם הבן שלי בעצמו חווה טיקים והרטבות לילה "תודות" לגננת שלו. אז אמנם אני לא ניתקלתי בכאלה שהיכו ילד או דרכו עליו, ואולי זה היה מכיוון שהן ידעו שאני תמיד משגיחה עם עין בוחנת ומפקחת, אבל בהחלט הייתי צריכה לעצור לא מעט מילים והתנהגויות של סייעות, ולנסות להדריך אותן אחרת. לא תמיד זה היה בשליטתי. היה אפילו גן אחד שעזבתי לפני תום השנה, כי לא קיבלתי גיבוי מההנהלה, ששיתפה פעולה עם הצוות הסורר, ולא יכולתי לסבול יותר את ההתייחסות לילדים שם. באותו מקרה אני עצמי ידעתי את ההורים והמשכתי הלאה. זה כבר היה בידיים שלהם. לא היה לי אז כח. הייתי גננת צעירה וחדשה.


החלק העצוב הוא שמרבית הנשים שעובדות עם ילדים דווקא אוהבות ילדים,הייתם מאמינים? כן, הן אוהבות אותם, אבל כשהם לא מקשיבים להן, או כשהיום הופך להיות קשה מדי, או שהדברים לא הולכים בדיוק כפי שהיו רוצות בגלל הדרישות הלא הגיוניות של מנהל/ת הגן, או בגלל העייפות בשעות הצהריים, שמובילה לחוסר סבלנות, או בגלל הרעש והבכי של הילדים, שמוציא מאיזון את אלה שיש להן בעיות של ויסות חושי, או אפילו בגלל תסכולים שהן מביאות מהבית בלי קשר, ואפילו סתם בגלל שילדים הם ילדים,והם, מה לעשות, בודקים גבולות ללא הרף- הן פשוט מתוסכלות כל כך עד שהן מוציאות את זה על הילדים ברגע של טרפת. הן מדברות אליהם במילים מזעזעות, כפי שדיברו אליהן עצמן בילדותן. זה לא כי הן רוצות או שהן תכננו את זה מראש- אלא כי לא לימדו אותן אחרת.


מה שמדהים אותי, זו העובדה שבכל פעם שאני רוצה לכתוב על זה- איכשהו זה נשמע לי כאילו אני מצדיקה אותן או חלילה מגנה עליהן. אז זהו שלא. אני מגנה אותן! אני אמנם מודעת ל"מאיפה זה בא", אבל אני בעיקר כועסת. אני כועסת עליהן, שלא הלכו ללמוד או לקבל הדרכה, ואני כועסת על בעלי הגנים שלא נותנים הדרכה לצוותים כחלק מהדרישות להעסקה, ואני בעיקר כועסת על המערכת, כי איכשהו נראה שהחלשים בחברה הם תמיד בסדר עדיפויות אחרון. כלומר מי שחזק פה שורד, ומי שלא חזק- שיסתדר. אני כועסת על המערכת שמשאירה אנשים כאלה בתוכה, ותאמינו לי שהם יודעים עליהם. הם פשוט מעלימים עין כי אין מי שיחליף אותם, או כי זה יותר קל, וגם כמובן שיש כאלה שיש להם קביעות מאיזה שהוא גוף, והתרוץ הזה של "הם מוגנים" במקום שהילדים יהיו אלה שמגנים עליהם. 


ואני כועסת על המערכת שהיא מביאה אנשים מסוג מסויים מאוד (ואני יודעת שיהיו עכשיו כאלה שיכעסו עלי שכתבתי את זה), רק כי הם יהיו מוכנים להתפשר ויקחו פחות כסף בגלל שהם חסרי כישורים אחרים או תארים (ואני מסייגת, כי יש כאלה מקסימות,שלא מגיע להן לקבל כאלו סכומים מעליבים, בהם הן לא יכולות לקנות אוכל לילדים שלהן בעצמן), אבל הכי גרוע אולי זו העובדה, שהם לא נותנים הדרכה מתאימה. הם פשוט לא משקיעים בצוותים. אם כבר הם בוחרים להביא אנשי צוות כל כך לא מתאימים, ולא עושים להן שום מבחן התאמה אמיתי – אז מן הראוי היה שלפחות יתנו להם הדרכה, ויקנו להם כלים כיצד להתמודד בסיטואציות לא פשוטות מול הילדים, ומול שאר הצוות, כי וואלה, לעבוד עם ילדים זה כל כך מעייף ולא פשוט. מי כמוכם, ההורים, יודעים עד כמה קשה להעביר יום בבית עם הילדים בלי להשתגע. והם שולחים אותן להתמודד, לא מלמדים אותן איך, אבל אז הם מצפים שהכל יהיה טוב, אז ממקור ראשון אני משתפת אתכם, שבעיני אתם צודקים, ועליכם להלחם בתופעה הזו בחרוף נפש. אל תתנו לממשלה לטמון את הראש בחול. אל תאפשרו להם לעבור לסדר היום.

צעקו את צעקת הילדים, כי הם לא יכולים עדיין לצעוק בשביל עצמם! 


סמדר עיני
09/01/2016 14:35
כל מילה בסלע!!!!!!!!
ליאור
09/01/2016 20:05
כל כך נכון אני רואה ואני יודעת באופן אישי על גנים שרק בגלל הכסף יש להם גנים פרטיים בבית עם 20 ילדים מגיל 4 חודשים חוץ מלשמור על הילדים משעה 7 עד 4 ותו לא
גננת
09/01/2016 20:55
כל כך נכון..חוויתי זאת על בשרי ממש לא מזמן...וגם אני יצאתי מהגן חודש לפני סוף השנה מאותן הסיבות!!!!!
אלינור דרעי
09/01/2016 21:50
כמה שאת צודקת
בתור אחת שיש לה תעודה ואהבה למקצוע שראתה כל כך הרבה מבפנים הבעיה שבורג קטן במערכת לא יכול לחולל שינוי אלא אם יש כמה שאיתו
הלוואי והיו מיישמים את זה שחובת הדרכה ולקיחת אנשים מתאימים לתקיד כמה היא חשובה לילדנו
הבעיה שעד שלא קורה משהו שהורים מגלים או משהו שמתפרסם שום דבר לא זז במדינה שלנו
אמא
10/01/2016 16:39
צודקת מיליון אחוז! אבל יש לבן שלי סייעת שעלתה לארץ ומסיימת תואר בפסיכולוגיה היא פשוט מדהימה ! המשכורת שלה בסביבות ה 4000 למה זה מספיק היום!??? אם הם חוסכים אז לפחות שיביאו עוד סייעת לא ייתכן שאני לא מסתדרת עם שלושה ילדים בבית והן אמורות לטפל ב 36 !!! ובגן השני גם כן סייעת מדהימה שכותבת ספר על ילדים רואים את האהבה והנתינה שלהן הלוואי שכל הסייעות יהיו כמוהן
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: